אודות מייסד התחנה -יואל דה מלאך

אודות מייסד התחנה

יואל דה מלאך ז"ל נשיא תחנת הנסיונת רמת נגב

**נלקח מתוך כתבה בYNET - לכתבה המלאה לחצו כאן

יואל דה מלאך מתוך הויקיפדיה
הבלדה על יואל דה מלאך

תולדות חייו

יואל דה-מלאך – קורות חיים
יואל דה-מלאך נולד בשנת 1924 בפירנצה שבאיטליה, בשם ג'וליו דה-אנג'ליס. הוא גדל ברומא, למשפחה עם זיקה עמוקה ליהדות ולציונות. בשנת 1939, עם התחזקות הפשיזם הוא עלה ארצה במסגרת עליית הנוער, והיה חבר מספר שנים בחברת הנוער בגבעת-ברנר. בשנת 1943 הוא הצטרף לקיבוץ רביבים, שבאותה שנה, שלח את נציגיו הראשונים מראשון-לציון לנגב. במלחמת השחרור היה בנגב, ועבר שם את ימי המלחמה הקשים.

לאחר המלחמה החל לעסוק בבוטניקה, לזהות, לאסוף ולקטלג את צמחי המדבר בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת ירושלים. כמו-כן, בשנות החמישים הוא עסק בשחזור החקלאות הנבטית בשבטה ועבדת לצד פרופסור אבן-ארי.

מראשית שנות השישים, ועד סוף חייו יואל הקדיש את עצמו למחקר חקלאי, למעט שנתיים, בין השנים 1970-1972 בהן היה מזכיר ראשון בשגרירות ישראל באיטליה ועסק בהסברה למען שחרור יהודי ברית המועצות לישראל.

בראשית שנות השישים הקים יואל תחנה לניסויים חקלאיים בקיבוץ רביבים, והחל בניסויים חקלאיים מדעיים בפירות,ירקות ופרחים. הוא יצר קשר עם מחלקות הירקות של המוסדות האוניברסיטאיים השונים ועם משרד החקלאות, וחקר מגוון של נושאים: התאמתם של צמחים שונים לאקלים הנגב, שיטות דילול כימי של עצים נשירים, הקדמת פריחה והבשלת פרי, שימוש בחומצת ג'יברלין לזירוז הופעת קרקפות ארטישוקים, ביות פרחי בר כמו כחליות ואירוסים, גידול של פטריית הכמהין, ועוד.
לאחר שנמצאו באזור רביבים מים מליחים, עבר מוקד העיסוק המחקרי של יואל לשאלת התאמתם של גידולים שונים להשקיה במים אלה. בשנת 1981 הוחלט להרחיב את פעילות תחנת הניסיונות, ולהעתיק את מקומה לשדה חיל שליד הישוב אשלים. המקום החדש נבחר משום שהיה קרוב יותר לאחת מבארות המים המליחים, והתאפשר לערוך בו ניסויים גם באדמת לס וגם באדמה חולית.

במרכז הניסויים החדש, שנקרא מאז "מרכז הניסויים לחקלאות מדברית", והחל לפעול במסגרת מו"פ רמת נגב, נפתחו אפשרויות מחקר נרחבות בהרבה. אל יואל הצטרפו חוקרים נוספים מאוניברסיטת בן-גוריון, המכון לחקר הנגב, הפקולטה לחקלאות, ועוד, והתמנה מנהל ארגוני. כעת התאפשר להתמודד עם בעיות הקרקע והמים המליחים מכל היבט אפשרי, בשיתוף פעולה בין גנטיקאים, כימאים, אנשי קרקע, מהנדסים המתמחים בהשקיה וחקלאים.

יואל המשיך לעבוד בתחנה גם לאחר שסיים את עבודתו המחקרית, ומילא שם כמה תפקידים. ראשית, הוא סייע בגיוס כספים, ובקסם אישיותו פתח את ליבם של רבים, שתרמו לתחנה ואפשרו לה לבנות, להתפתח ולהתקיים. שנית, הוא ארגן וקטלג את סיכומי הניסויים שנעשו בתחנה במהלך השנים, והקים את התשתית של ארכיון התחנה. ולבסוף, הוא הפך למסביר ולמדריך של התחנה, קיבל את פניהם של מאות האורחים שהגיעו לשם, והשאיר ברבים חותם שלא יישכח.

על עבודתו בחקלאות ועל מפעל חייו זכה יואל דה-מלאך בשנת 1986 בפרס ישראל. יואל נפטר בשנת 2006. במלאת שנה למותו, בינואר 2007, הוחלט לקרוא למרכז לחקלאות מדברית על שמו של יואל דה-מלאך.

"כחוקר הטבע והחקלאות". בסיום הטקסים יצא דה-מלאך לכינוסים בינלאומיים על מנת להציג את הישגי במדינה בתחומי ההשקיה.

פרס ישראל

מתוך ההנמקה לפרס שהוענק ליואל (קראה גילה אלמגור):
יואל דה-מלאך הוא דוגמה אותנטית של קשר בין מחקר על המדבר ושורשים עמוקים, מראשיתה, בחברה החלוצית והקיבוצית שפתחה את הדרך להתיישבות בנגב. מימיה הראשונים של רביבים יואל החל בניסיונותיו ובמחקריו. אחרי טירונות קצרה בחקלאות וגיאובוטניקה, יואל ייסד תחנת ניסויים, קודם ברביבים, ואחר כך ליד אשלים (ברמת נגב), לחקר החקלאות והמליחות. על ידי כך הוא לקח חלק פעיל בפיתוח החקלאות הנגב ובמיוחד בשימוש במים מליחים בחקלאות. על שני הנושאים הללו, האופייניים לאזורים מדבריים, דה-מלאך עבד, כשהוא מפתח טכנולוגיות, מכניס שיטות מודרניות של עיבוד הקרקע, ומשתמש בגידולים וזנים עמידים לתנאים האקולוגיים של המדבר.
 

ספרו של יואל דה-מלאך, מגבעות טוסקנה למרחבי הנגב, הוצאת אריאל, 2007.